מהי אחריות המטפל בטיפול?
כמטפלים, הרצון הבסיסי שלנו הינו לעזור למי שבא אלינו.
כשלומדים תטא הילינג, שיטה מלאת קסם, אנרגיה ותוצאות מוכחות מהעבר, השאיפה הזאת, המוטיבציה והאמונה שזה אפשרי גדולות עוד יותר.
אבל עם הזמן, אנחנו מגלים, שתוצאות המפגש שונות מאדם לאדם. יש אנשים ששליחת אהבה וריפוי משנה את חייהם לחלוטין ומעלימה כאבים, מחלות, גידולים סרטניים, מבטלת צורך בניתוחים, מגשימה בחייהם אהבה, זוגיות, קריירה חדשה וכסף.
במקביל ישנם אנשים שצריכים כמה וכמה סשנים של שינוי אמונות וזיהוי שורש העניין כדי להרפא וליצור מציאות רצויה בחייהם ובמקביל אליהם יש גם את אלו שדבקותם בישן ובמוכר היא עקבית ומתמדת ובתת המודע שלהם הם יעדיפו להישאר חולים או למות מאשר לשנות ולהשתנות.
ובמקביל אליהם יש אנשים שהגדרת הריפוי שלהם/של תת המודע שלהם ושל הבורא עבורם אינה ההגדרה הקונבנציונלית.
הם באו למפגש כדי לסגור מעגלים שיאפשרו להם לעבור מימד ולמות בשלווה עם יותר מודעות ולא להירפא בדרך בה אנחנו תופסים ריפוי כהחלמה שלמה ומלאה. בתטא הילינג אנחנו מתייחסים לכך שלפעמים נבקש ריפוי והאדם ימות, כי זה הריפוי האמיתי עבורו. תפיסה שונה מהמקובל אבל נכונה במצבים מסוימים.
ומה קורה לנו כמטפלים כשלא כולם נרפאים בדרך בה רצינו או ציפינו?
אפשרות אחת היא שניקח את כל האחריות והאשמה עלינו ונשפוט את עצמנו כמטפלים לא טובים – "אני מטפל/ת לא מספיק טוב/ה ואינני מדוייק/ת בקריאה או בריפוי".
במקרה כזה נהיה מתוסכלים, עייפים, מותשים, נמצא תירוצים למה לא לטפל, נרחיק את עצמנו מהמרחב הטיפולי לעיתים עד כדי הימנעות מעיסוק בתחום.
אפשרות אחרת היא שנשחרר את הציפיות, נבין שהריפוי הוא תוצאה של 3 אלמנטים – המטפל, המטופל וחסד הבריאה. נבין שהשפעת הריפוי לא תלויה רק בנו או בשיטה אלא גם ברמת המוכנות והבשלות של האדם ובתזמון האלוהי ונאפשר לכל מה שמתקיים במרחב הטיפולי להיות.
חשוב להחזיק את הידיעה והמרחב שהכל אפשרי וניתן לשינוי ויחד עם זאת אם הוא לא משתנה זה גם בסדר. נמשיך ונלמד, עוד ועוד, נשכלל את הכלי שהוא אנחנו, נשחרר אמונות ומגבלות שחוסמות אותנו, נרחיב את הידע שלנו, נתרגל, ניישם, נהיה נקיים כמה שאפשר מהאג'נדות שלנו בתוך הסשן, נהיה צינור נקי עבור האדם שהגיע לקבל ונהיה בחמלה כלפי המטופל וכלפי עצמנו מתוך ידיעה שאנחנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים כרגע והכל בסדר.
באופן אישי אני סומכת על הבריאה ועל האדם שבוחר להגיע אליי שהמפגש בינינו מדוייק עם כל מה שמתקיים בו. אני סומכת גם על התחושות שלי ומכבדת אותן, ואם מרגיש לי שזה לא מדוייק עבורי ועבור הפונה, אני יכולה להפנות למטפלים אחרים.
אם רוצים אפשר לדייק את סוג המטופלים שאנחנו מזמינים אלינו אנרגטית. להיות בכוונה שיגיעו אלינו האנשים שאנחנו יכולים לעזור להם, שפתוחים לקבל את העזרה, שבשלים לעבור תהליך/לקבל ריפוי, שמעריכים את מה שיש לנו לתת ומשלמים בשמחה. את ההתכוונות הזאת אפשר ליישם בכל תחום בו אנחנו עוסקים לא רק בטיפול. אתם יכולים גם להוסיף עוד דיוקים על פי הבחירה שלכם.
עם ההבנה שלריפוי פנים רבות, הבנה שצרכי המטופל מגוונים ולעיתים הוא פשוט רוצה ליווי ותמיכה, מרחב של אהבה וקבלה ולאו דווקא שינוי דרסטי מיידי, נתבונן על מה שעולה ונוצר בסשן מהפרספקטיבה הגבוהה של הבריאה ונהיה בשאלה, מה עוד אפשרי פה, מה מדויק לאדם, לסיטואציה ואיך אנחנו יכולים להיות עבורו בצורה הגבוהה והמטיבה ביותר?
לסיכום כמטפלים כדאי לשחרר הצמדות לתוצאה כמדד להצלחה, למשמעות ולחשיבות הסשן, לשחרר הגדרות מקובעות של כשלון/הצלחה, לא לקחת באופן אישי את תוצאות הטיפול, להמשיך להתפתח ולהתמקצע כל הזמן, תוך כדי זה שאנחנו מהווים מרחב בהיר, מאפשר ונוכח עבור המטופלים/לקוחות ועבור עצמנו.
בהמשך על אמונות נפוצות היכולות לחסום ריפוי.
コメント