בשלב הראשון אנו חווים את הניתוק עם תחושות של הלם, זעזוע, חוסר אמונה וסירוב לקבל את העובדה המצערת.
השלב השני מתאפיין בחוסר בהירות ובלבול, שכן המרחב שלנו שכלל אנרגיות ומערכות יחסים מסוימות השתנה בפתאומיות. חוסר הבהירות מתבטא בכעס ובתסכול. גם חווית הנטישה מועצמת. הכעס יכול להיות מופנה כלפי אותו אהוב שהלך, כלפי העולם, כלפי אלוהים. יהיו פעמים שתחושות אשמה יציפו אותנו, נכעס על עצמנו - כאילו אנו אחראיים לגורל יקירנו.יעלו בנו ספקות לגבי עצמנו, לגבי השייכות שלנו, היכולת שלנו להגדיר את עצמנו מחדש עד כדי יאוש לפעמים.
בשלב השלישי אנו מתכנסים פנימה אל עצמנו. בשלב זה אנו נחים, פורשים מהחברה או לפחות מהיבטים מסוימים בחיינו, על מנת לאפשר לעצמנו להחלים ולהגדיר מחדש את המערכת כולה.
בשלב הרביעי יש סגירת מעגל והתחלה חדשה - שלב זה כולל קבלה, הסכמה, הבנה של התהליך, משמעותו ויתרונותיו הם חזרה לקהילה, לשבט, כשאנו מוגדרים מחדש על ידי עצמנו ועל ידי הסובבים אותנו.
כל שלב בו אנו נשארים, כל שחרור שלא אפשרנו לעצמנו עד סיומו משאיר עכבות בגופנו ובנפשנו.
חוסר ביטוי של צער, חוסר שחרור של צער, מחזיק אותנו בעולם לא מציאותי שכבר לא קיים.
בטכניקת ריפוי אנרגטית שעברה מדור לדור בקרב שושלת מרפאים ממקסיקו ששורשיהם מגיעים עד לשבט המאיה, מתאפשר לנו להשלים בעוצמה את מעגל הריפוי של הצער, לעבור את השלבים כולם בשלמותם, לשחרר את מה שכבר איננו ולפנות מקום לצמיחה חדשה.
תודה להומאיה עמר על לימוד מלא תובנות, העצמה ונתינה שהינה מעבר למילים.
